עוד לפני ההתעברות, בלוטת התריס זקוקה לטיפול שכן הפרעות אלו עשויות לעכב את יכולת האישה להרות, או שהן עלולות להוביל להפלה. למרבה המזל, רוב בעיות בלוטת התריס המשפיעות על הריון, ניתנות לטיפול בקלות.
הקושי טמון ביכולת לזהות בעיה במהלך התקופה שבה חלק מהתלונות העיקריות, כגון עייפות, עצירות וחוסר סובלנות, עלולות להוות אף חלק מתופעות הלוואי הנורמאליות של הריון או שהן מצביעות על בעיה בבלוטת התריס.
למרות שחשוב לגלות בזמן בעיות בבלוטת התריס, חשוב לא פחות לטפל בבעיות שאובחנו כשאישה מתכננת להיכנס להריון או שהיא כבר הרה. הורמון תקין של בלוטת התריס חיוני להתפתחות מוחית נורמאלית. בשלבים המוקדמים של ההיריון, העובר מקבל את הורמון בלוטת התריס מאימו.
בשלבים המתקדמים, מתפתחת בלוטת התריס של התינוק, מה שמייצר אצלו בלוטת תריס משלו. קיים צורך בכמות מספקת של יוד לייצור הורמון בלוטת התריס ליולדת ולעובר. השיטה הטובה ביותר להבטחת הגעת כמות מספקת של יוד שתגיע אל העובר הוא נטילת ויטמין טרום לידתי המכיל כמות מספקת של יוד. לא כל הוויטמינים מכילים יוד, ועל מנת להיות בטוח, יש לקרוא כראוי את התוויות.
השפעת הפרעות בלוטת התריס על הפלות
אישה הסובלת מהפרעות בבלוטת התריס נמצאת בסיכון הגבוה ביותר להפלה במהלך השליש הראשון להיריון. אם המקרה הוא מתון, נשים עם יתר בלוטת תריס שאינה מטופלת, נמצאות בסיכון להפלה.
למרות השפעת הפרעות בלוטת התריס על האם והתינוק, עולם הרפואה שנוי במחלוקת לגבי הצורך בביצוע בדיקת כל אישה הרה. כפי שנראה כיום, רופאים ממליצים לכל הנשים הנמצאות בסיכון גבוה להפרעות בלוטת התריס, או נשים החווים תסמינים, לעבור בדיקות דם ובדיקות בלוטת התריס.
אישה נמצאת בסיכון גבוה אם יש לה היסטוריה אישית של מחלת בלוטת התריס או מחלות אוטואימוניות, והיסטוריה משפחתית של מחלות בלוטת התריס, כמו גם סוכרת מסוג 1 או כל מצב אוטואימוני אחר. כל אישה שיש לה גורמי סיכון אלו, צריכה ליידע את הרופא המיילד. באופן אידיאלי, נשים צריכות להיבדק טרם הכניסה להיריון או לקבל ייעוץ טרום לידתי ברגע שהן יודעות שהן הרות.
הפרעת תת בלוטת התריס והריון
כשאישה הרה, גופה זקוק להורמון בלוטת התריס ברמה מספקת לתמיכה בעובר המתפתח והצרכים המטבוליים המורחבים שלה. בלוטת תריס בריאה עומדת בדרישות הורמון בלוטת התריס הגדל באופן טבעי.
הפרעות בבלוטת התריס מובילות לתסמינים מייגעים הגורמים לבלוטת התריס לרדת עוד יותר, כך שנשים עם הפרעות אלו עלולות לחוות תסמינים קלים שאינם מורגשים, המחמירים לאחר הכניסה להריון.
רוב הנשים המפתחות בעיות בבלוטת התריס במהלך ההיריון סובלות מתסמינים קלים או שלעיתים אינן חוות תסמינים כלל. יחד עם זאת, זהו מצב עדין אותו יש לאבחן טרם הכניסה להיריון על מנת למנוע החמרה.
מגוון סימנים ותסמינים עשויים להיות מורגשים, אך חשוב לגלות מודעות אליהם שכן הם עשויים בקלות לחקות תכונות נורמאליות של הריון.
תת פעילות בלוטת התריס שאינה מטופלת, אפילו בתסמינים קלים, עשויה לתרום לסיבוכי הריון. טיפול עם כמות מספקת של הורמון בלוטת תריס, מפחית באופן משמעותי את הסיכון לפתח סיבוכי הריון כגון לידה מוקדמת, רעלת הריון, הפלה, דימום לאחר הלידה או אנמיה.
למרות שדרישות הורמון בלוטת התריס צפויות לגדול לאורך ההיריון, הרמות נוטות בסופו של דבר להתייצב עד אמצע ההיריון. המטרה היא לשמור על רמות בטווח הנורמאלי, השונה במקצת מהרמה הנדרשת לאישה שאינה הרה. המינונים טרום ההיריון מתחדשים לאחר הלידה.
ברגע שהרמות מגיעות לטווח עקבי ובטוח, הרופא בודק את הרמות אחת לחודש וחצי, ומייעץ ליטול הורמון בלוטת התריס לפחות חצי שעה עד שעה, או לפחות ארבע שעות לאחר האכילה או לקחת ויטמין המכיל ברזל ותוספי סידן.
יתר בלוטת תריס והיריון
אבחון מצב זה על בסיס התסמינים עשוי להיות מורכב, היות והתסמינים משותפים לתכונות הנורמאליות של ההיריון. ועדיין, יש לגלות מודעות לתסמינים וליידע את הרופא על התרחשותם. למשל, אם אישה חשה רפרוף לב פתאומי או קוצר נשימה, מדובר בתסמינים של יתר בלוטת תריס המצריכים בדיקה.
פעילות יתר קלה של בלוטת התריס אינה זקוקה לטיפול, ויש להקפיד על מעקב שגרתי עם בדיקות דם בלבד, על מנת לוודא שהמחלה אינה מתקדמת. מצבים חמורים יותר כרוכים בטיפול, אך אפשרויות הטיפול מוגבלות לנשים הרות.
מטרת הטיפול היא להשתמש בכמות המינימאלית של תרופות כדי למנוע סיכונים. ניתן לשמור על רמות נורמאליות של המטופלת או להשיג רמה קלה מעט מעל הנורמה. כשההורמונים מגיעים לרמות הרצויות, מינוני התרופות ניתנים להפחתה. גישה זו שולטת על יתר בלוטת התריס, תוך הפחתת השפעת ההפרעות על התפתחות התינוק.
