קרישיות יתר היא מצב שבו נפגע האיזון העדין בין מרכיבי הדם האחראיים על קרישת הדם, לבין מרכיבי הדם האחראיים על פירוק קרישים. איזון עדין זה חיוני לזרימת דם תקינה, וכולל פעילות מתואמת של טסיות הדם, אנדותל כלי הדם (הציפוי הפנימי של כלי הדם) וחלבונים שונים המכונים “פקטורי קרישה”.
מצב של קרישיות יתר עלול לגרום להיווצרות קרישי דם בעורקים וורידים בגוף, עם חסימה של אספקת הדם התקינה לאיברים שונים.
תסמונת APS – אבחנה וסימפטומים
אחת מתסמונות קרישיות היתר הנפוצות והנרכשות היא תסמונת (APS ( Anti Phospholipid Syndrome. בתסמונת זו נמצאים בגוף נוגדנים כנגד מרכיבי קרישה שונים, המובילים למצב של קרישיות יתר.
הגורמים להופעת מצב זה אינם ברורים, אך קיים קשר הדוק בין תסמונת APS לבין מחלות אוטואימוניות שונות – מחלות בהן משתבשת פעילות מערכת החיסון של הגוף, והיא תוקפת מרכיבים עצמיים. תסמונת APLA נקשרה בייחוד למחלת הזאבת (לופוס). אחזו ניכר מהחולות בזאבת חולות גם בתסמונת APS.
בתסמונת זו מגון רחב של סימפטומים, הנובעים מאפשרויות מגוונות של חסימת כלי דם. חולים בתסמונת יכולים לסבול משבץ, פקקת ורידים ברגליים (DTV), תסחיף ריאתי, התקפי לב, מיגרנות, כאבי פרקים וגם הפלות. הפלות שכיחות יותר בתסמונת זו בשלב המוקדם של ההיריון (לפני השבוע העשירי), אך יכולות להופיע גם מאוחר יותר במהלך ההיריון.
אבחנה של תסמונת APLA נעשית על ידי בדיקה מעבדתית, המזהה אחד משלושה סוגים שונים של נוגדנים המופיעים במחלה. לא ניתן לאבחן את המחלה על סמך הימצאות הנוגדנים בלבד, משום שאלו נמצאים בדמם של כ 1%-5% מהאוכלוסייה הבריאה. אבחנה נכונה דורשת שילוב של סימנים מעבדתיים עם ההתבטאות הקלינית שתוארה.
הפלה בשל קרישיות יתרה
אחד מהסימפטומים הנפוצים של תסמונת APS הוא הופעת הפלות חוזרות באישה צעירה ובריאה. אומנם, הפלות בשלבים מוקדמים של ההיריון הן מחזה שכיח, אך אירועים חוזרים דורשים בירור רפואי. תסמונת קרישיות היתר עלולה לגרום גם לרעלת הריון – סיבוך חמור ונדיר למדי המלווה בלחץ דם גבוה, הפרשת חלבון בשתן, ובמקרים קיצוניים גם פרכוסים.
המנגנונים הביולוגים שבהם מתרחשת הפלה באשה הסובלת מ – APS מורכבים למדי, ואינם ברורים כל צורכם. לא כל אישה הסובלת מהתסמונת תחווה הפלות חוזרות – רק כשליש מהנשים, בקירוב, יסבלו מתופעה זו.
משערים שהפעלה של מרכיבים שונים במסלול הקרישה ובמערכת החיסון (כמו מרכיבי משלים) מביאה לפגיעה בהתפתחות כלי הדם העובריים וההתפתחות התקינה של השלייה. ידוע שגם אצל נשים בריאות מערכת הקרישה פועלת ביתר במהלך ההיריון, ולכן גובר הסיכון לאירוע קרישתי לנשים חולות.
טיפול בקרישיות יתר הגורמת להפלות חוזרות
כאשר קרישיות יתר מאובחנות כסיבה להפלות חוזרות באישה המעוניינת להרות, יש צורך בטיפול נוגד קרישה כדי לאפשר להריון לעבור באופן תקין. התרופה המקובלת במבוגרים להפרעות קרישה היא קומדין – אך תרופה זו ידועה כגורמת מומים בעובר, ולכן לא מומלצת לאורך מרבית תקופת ההיריון.
הטיפול המקובל באישה עם APS בהריון כולל מתן של הפרין – תרופה נוגדת קרישה ותיקה הפוגעת ביעילותם של פקטורי הקרישה בדם. הטיפול בהפרין ניתן לעיתים בשילוב עם אספירין (תרופה המונעת קרישה על ידי פגיעה בטסיות הדם), במינון נמוך של 80 מ”ג ליום.
קיימות עדויות לכך שמתן של אימונוגלובולינים (IVIG) יכול להפחית את שיעורי ההפלות, כנראה בגלל האלמנט האוטואימוני של המחלה. למרות ההיגיון הביולוגי, ככל הנראה אין יתרון לטיפול בסטרואידים לנשים בהריון הסובלות מהתסמונת. רוב הרופאים אינם ממליצים על טיפול כלשהו לנשים שלא חוו הפלות בעברן אך נמצאו בדמן הנוגדנים האופייניים למחלה.
מלבד הטיפול נוגד הקרישה מומלץ לנשים אלו להיות במעקב צמוד הכולל בדיקות אולטרא-סאונד מוזמנות, והערכה תדירה של סיכון להתפתחות רעלת הריון.
