השליש הראשון בהריון מתחיל מהשבוע הראשון ומסתיים בשבוע ה- 13 להריון. זוהי התקופה הראשונה להריון אשר בה מתחילים השינויים הגופניים הראשונים באם, מתרחשת ההתפתחות המשמעותית ביותר בעובר וקיים סיכון מוגבר להפלה טבעית.
הפלה יזומה במהלך השליש הראשון מתבצעת בדרך כלל כאשר מדובר בהריון לא רצוי. במקרים אלה, מדובר בנשים אשר נכנסו להריון לא מתוכנן ואינן מעוניינות ללדת את התינוק, ולכן פונות להפלה. במקרים נוספים, בוחרים לבצע את ההפלה לאור סכנה לבריאות האם או מומים מולדים (אותם קשה בדרך כלל לזהות בשלב כה מוקדם של ההריון).
כמו כן, במקרים של מות עובר ברחם או עובר ללא דופק מבצעים לעתים גרידה על מנת לנקות את חלל הרחם מתוכן הריון. יש לציין שהפלה בשליש הראשון (על פי שבועות ההריון – תחילת הריון עד שבוע 13) היא בעלת הסיכויים הטובים ביותר וכוללת מספר קטן מאוד של סיבוכים ובדרך כלל נחשבת לפרוצדורה בטוחה.
הפלה תרופתית
הפלה תרופתית היא טכניקה המתאימה להפלה עד השבוע ה-7 להריון. ההפלה התרופתית מספקת סיכויי הצלחה מצויינים וסיכונים מועטים, ולכן מקובלת על רוב הרופאים והמטופלות בשלב זה של ההריון. מלבד זאת, ההפלה התרופתית גורמת לפחות נזק פיזי או נפשי לעומת הגרידה, ולכן פופולארית ביותר.
ההפלה התרופתית מתבצעת על ידי שימוש ב-2 תרופות בהפרש של 48 שעות:
- מיפג’ין – תרופה הנקראת גם מיפריסטון, אשר משמשת כאנטגוניסט להורמון פרוגסטרון וגורמת להפסקת ההריון. תפקידו של ההורמון פרוגסטרון הוא הכנת רירית הרחם לקליטת העובר, הגברת אספקת הדם לעובר ושמירה על שק ההריון ברחם. ברגע שנותנים את התרופה מיפיג’ן, פעילותו של הפרוגסטרון נחסמת וכתוצאה שק ההריון נפרד מדופן הרחם (בעיקר על רקע הירידה באספקת הדם). ובכך, השימוש במיפיג’ן גורם להפסקת ההריון.
- ציטוטק – תרופה הנקראת גם מיזופרוסטול, אשר משמשת לכיווץ הרחם ופליטת העובר החוצה. זוהי תרופה ממשפחת הפרוסטגלנדינים אשר גורמים לכיווץ הרחם, ובכך גורמת ליציאת תוכן ההריון החוצה וסיום ההריון. השימוש בציטוטק מתבצע יומיים לאחר נטילת המיפיג’ן, ותפקידו לנקות את הרחם מתוכן ההריון ולאפשר חזרה לחיים תקינים.
יש לציין שלעתים ההפלה התרופתית לא מצליחה ותוכן ההריון לא מסולק במלואו. במקרים אלו, אין ברירה אלא לבצע גרידה על מנת לפנות את הרחם מתוכן ההריון, וללא ביצוע הגרידה עלולים להיווצר סיבוכים שונים כמו זיהום או דימום.
גרידה
פרוצדורה פולשנית המשמשת להפסקת הריון בין השבועות 7-12. קיימים מקרים בהם ניתן לבצע את הגרידה גם בשלבים מאוחרים יותר של ההריון (אפילו עד שבוע 15), אבל בדרך כלל סיכויי הצלחת הפרוצדורה בשלב כל כך מאוחר קטנים יותר ולכן בוחרים בדרכים אחרות. כמו כן, לאחר השבוע ה-12 קיים סיכון מוגבר לניקוב דופן הרחם, ועל כן שוקלים היטב האם לבצע גרידה בשלבי הריון מאוחרים יותר.
הגרידה מתבצעת באשפוז יום ובהרדמה כללית, וכוללת שני שלבים עיקריים:
- הרחבת צוואר הרחם – מתבצעת בחלק מהמקרים על ידי חומרים סופחי נוזלים. (ברוב המקרים של הגרידה המתבצעים בשליש הראשון אין צורך בשימוש במכשירים להרחבת צוואר הרחם).
- שאיבת תוכן ההריון – באמצעות משאבה מיוחדת שואבים החוצה את תוכן ההריון ומוציאים את העובר ושאר חלקי ההריון מהרחם. לאחר ביצוע השאיבה, חלל הרחם ריק ותוכן ההריון נמצא מחוץ לו.
גרידה נחשבת לפרוצדורה בטוחה יחסית, וסיבוכים לאחר גרידה נדירים. הסיבוכים החשובים אשר עלולים להופיע אחרי ביצוע גרידה הם דימום, זיהום והפרעות עתידיות של צוואר הרחם אשר מגדילות את הסיכון ללידה מוקדמת בעתיד. כמו כן, במקרים בהם מבצעים גרידה בשלבי הריון מאוחרים יותר, עלול להופיע ניקוב של דופן הרחם, אשר דורש טיפול עתידי.