הפלה מלאכותית היא פרוצדורה בה מפסיקים את ההריון על ידי אמצעים תרופתיים או מכניים. לפי גיל ההריון והמצב הכללי, בוחרים את הדרך בה מתבצעת ההפלה. יש לזכור שלכל דרך יתרונות וחסרונות, אך באופן כללי ככל שההפלה מתבצעת כאשר גיל ההריון צעיר יותר, סיכויי ההצלחה עולים והסיכון לסיבוכים יורד. להלן סוגי ההפלות לפי שבועות ההריון:
הפלה עד השבוע ה – 7 להריון – הפלה תרופתית
הפלה בשבועות 7-12 של ההריון – גרידה
במקרים אלה גיל ההריון מתקדם יותר וסיכויי ההצלחה של ההפלה התרופתית פחות טובים, ולכן פונים לגרידה. זהו תהליך פולשני אשר במהלכו שואבים את תוכן ההריון החוצה ובכך מפסיקים את ההריון. התהליך כולל שני שלבים עיקריים: הרחבת צוואר הרחם ושאיבת תוכן ההריון החוצה. בדרך כלל אחרי הפרוצדורה מבצעים בדיקת אולטרסאונד על מנת לוודא שהרחם ריק ושכל תוכן ההריון בחוץ.
הפלה אחרי השבוע ה – 12 – לידה מוקדמת
אחרי השבוע ה-12, פחות מומלץ לבצע גרידה בגלל הסיכון לסיבוכים כמו זיהום ודימום. ולכן, בין השבועות 12-15 מבצעים הפלה בשיטה הנקראת "בוארו" אשר גורמת בעצם ללידה מוקדמת. בשיטה זו, מזריקים אל נוזל השפיר תרופה אשר גורמת ליצירת צירים וללידת העובר. לאחר יציאת העובר החוצה מוודאים שתוכן הרחם ריק על ידי ביצוע גרידה. מדובר בפרוצדורה קשה וכואבת, אשר דורשת אשפוז ונחשבת לקשה ביותר.
הפלה בשבועות 15-20 – הרחבה ופינוי
הפלה בשבועות 20-24
בשלב זה ההריון כבר מתקדם מאוד, והפרוצדורה הופכת לקשה ופולשנית מאוד. כאשר ההפלה מתבצעת בשלב כל כך מאוחר, משתמשים בשילוב של מספר שיטות להפסקת ההריון. במקרים מסויימים, גורמים לעצירת ליבו של העובר והוצאתו בשיטת הרחבה ופינוי.
הסיכון שבהפלה
ניתן לראות שככל שההפלה מתבצעת בשלב מאוחר יותר, הסיכויים לסיבוכים עולים, ולכן מרגע ההחלטה על ההפלה חשוב לבצע אותה כמה שיותר מהר, למרות הקושי בכך. הסיכונים העיקריים של ביצוע ההפלה הם דימומים, זיהומים ודלקות, המופיעים בדרך כלל לאחר הישארות של תוכן הריון ברחם. אי לכך, חשוב להיות במעקב אצל רופא נשים לאחר הפסקת ההריון, ולבדוק שהמצב תקין.
