ההיסטוריה של ההתקנים

התקן תוך רחמי הוא מהאמצעים המקובלים והיעילים ביותר למניעת הריון, כאשר אחוזי המניעה שלו עומדים על פי ההערכות על כ-99%. המדובר למעשה בהתקן אותו ממקמים בחלל הרחם, כאשר הנוכחות שלו ברחם מביאה להפרעת חומרים המונעים מהזרם לעבור דרך הרחם ובכך מבטלת את הסיכון להפריה. התקן זה פועל למעשה בכל רגע נתון לאחר ההתקנה שלו, לפרק זמן של כשלוש עד חמש שנים, ולאחר הוצאתו מהרחם אין כל פגיעה בפוריות האישה.
חשוב לציין שההתקנים התוך רחמיים עברו כמה וכמה גלגולים עד לצורה הנוכחית שלהם, וכמובן שגם התפתחו בצורה מרשימה, כפי שנרחיב במאמר הנוכחי.

כך הכול התחיל בעצם…

ההיסטוריה של ההתקנים התוך רחמיים מתחילה לפני יותר ממאה שנה, עת ההתקן הראשון הומצא בגרמניה על ידי ד"ר ריכטר. ההתקן אז צופה בתולעי משי, כשהחדרת ההתקן לתוף גוף האישה נעשתה באמצעות חוטי מתכת. התקן זה התגלה כבעייתי מכמה בחינות, או אפילו הקדים את זמנו. עקב כך ההתקן לא זכה להערכה או להצלחה מסחרית, ובמשך עשרות שנים לא נעשו בו שימוש כלל וכלל.

בשנות ה-30 של המאה ה-20, החלה המהפכה. שני רופאים החליטו לנסות ולשחזר את הטבעת המקורית של ד"ר ריכטר, אבל לבצע שינויים שיהפכו את הפתרון לישים ולמוצלח יותר. אחד מהם בנה התקן המזכיר מאוד את זה של ד"ר ריכטר, אלא שהציפוי שלו נעשה באמצעות תערובת של מספר מתכות. הגרסה העדכנית יותר של ההתקן כבר החלה לקבל תשומת לב באנגליה ובמדינות נוספות, אם כי עדיין נתקלה במידה מסוימת של חשדנות במדינות אירופה או ארצות הברית. בין השאר הועלה החשש שההתקן יגרום לסיבוכים שונים בתוך גוף האישה, לרבות דלקות אגן.

התחנה הבאה בסקירה שלנו היא 1949, שנה בה חל "טוויסט" נוסף במאפייני ההתקן: הוא הוחדר לגוף האישה כשהוא מכוסה בג'לטין. לאחר מכן באו התקנים נוספים, לרוב ללא ציפויי מתכת, אולם הוצאת המתכת מהתמונה הקשתה על זיהוי הטבעת בתוך גופה של האישה.

המהפכה המינית בשנות ה-60

שנות השישים נחשבות למהותיות מאוד בתמונת אמצעי המניעה. לא רק שבעשור זה הוצגו לראשונה הגלולות למניעת הריון, שחוללה מהפכה של ממש, אלא שההתקנים התוך רחמיים עבור שדרוג נוסף. רופא בשם ד"ר ליפס ייצר טבעת מפלסטיק, בגדלים שונים, וחיבר לחלקה התחתון חוט שהקל על החדרת ההתקן לגוף והוצאתו ממנו. בדרך זו ניתן היה למקם את ההתקן בגוף בקלות יחסית, ואף לזהות אותו לאחר מכן. על מנת לבטל את החשש מדימומים מההתקן ומהריונות בלתי רצויים, הוסיפו בשנות ה-70 נחושת להתקן עשוי הספלטיק.

לאחד הפיתוחים פורצי הדרך בתחום אחראי ד"ר סקומנגה, שההתקן אותו פיתח היה בצורה דומה לזו בה נעשה כיום שימוש. הוא גם הכניס לתוך ההתקן קפסולה עם ההורמון פרוגסטרון, המקבל תפקיד מרכזי במשוואת הפסקת ההריון.

המשבר – וההתאוששות ממנו

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת הביקוש להתקנים תוך רחמיים ירד בצורה משמעותית, בין השאר בעקבות דיווחים על זיהומים, דלקות אגן וסיבוכים נוספים שהתגלו באחד ההתקנים שהיו פופולריים באותה תקופה. בעוד שבסין ההתקנים הצליחו, גם בשל מדיניות ממשלתית מחמירה בדרך לצמצום הילודה, בארצות הברית ההתקנים עדיין עוררו במשך עשורים סימני שאלה. משנות ה-90, לאחר עלייה בפרופיל הבטיחות, הם חזרו להיות נפוצים. בעשור האחרון ניתן אישור גורף לשימוש בהתקן לכל הנשים.
הצורה הנוכחית של רוב ההתקנים התוך רחמיים היא כצורת האות האנגלית T, על גביה סלילי נחושת או מיכל זעיר ובתוכו הורמונים. כיום הטיפול נחשב לבטוח מאוד כשהוא נעשה על פי הספר.