קיום יחסי מין חלק מרכזי בדרך להרחבת התא המשפחתי, ואחד האקטים היותר מהנים שאפשר לחשוב עליהם. אלא שלקיום יחסי
מין, בעיקר כאשר הם בלתי מוגנים, יש את הסיכונים שלהם – ובראשם מחלות מין.
המדובר הוא במחלות אשר ההידבקות בהן נעשית בעת מגע מיני, על שלל צורותיו (מגע וגינאלי, אוראלי או אנאלי), חלקן נחשבות למסובכות בכל קנה מידה. הנה כל מה שחשוב שתדעו על מחלות מין, דרכי ההימנעות מהן ואופן הטיפול במחלות הקיימות.
אילו מחלות מין ידועות לנו כיום?
בסך הכול ידועים כיום עשרות זני חיידקים, נגיפים וטפילים שעלולים לעבור בעת מגע מיני, כשהם נחלקים כשלעצמם לאלפי תתי זנים. את המחלות נהוג לחלק לכמה קבוצות עיקריות. ראשית, תהיינה אלה מחלות חיידקיות ביניהן ניתן למנות את המחלות עגבת, זיבה וכלמידיה. אלו הן מחלות שהמחולל שלהן הוא חיידק, שיכול לעבור בחלק מהמקרים בעת קיום יחסי מין אבל גם בדרכים אחרות: למשל דרך הדם (כמו במקרה של שימוש במזרק משותף), במגע של עור לעור או אפילו מהאם לתינוק, במהלך ההנקה.
מחלות נגיפיות (ויראליות), הקבוצה השנייה, כוללת בתוכה מחלות נפוצות לא פחות: HIV/איידס, וירוס הפפילומה, הרפס גניטאלי, צהבת ואחרות. לצד זה ניתן למצוא מחלות שהגורם להן הוא טפיל, המרכזית שבהן לדעת רבים היא טריכומוניאזיס – מחלה זיהומית שבתחילת הדרך לא תכלול תסמינים, אולם כעבור כמה ימים עד חודש ממועד ההידבקות עלולים להופיע גרד באזור איבר המין, צריבה בעת מתן שתן, כאבים המקשים על קיום יחסי מין ועוד.
האתגר באבחון מחלות מין
אחד ההיבטים המורכבים ביותר בהתמודדות שלנו עם מחלות מין הוא שחלק גדול מהן אינן כוללות כלל תסמינים, לפחות בשלבים הראשונים. המשמעות היא שהאדם אינו מודע לכך שהוא נבדק, ממשיך לקיים יחסי מין – לעיתים עם פרטנרים שונים – ועלול להדביק תוך כדי אחרים. חשוב לזכור שאדם יכול להידבק במחלת מין כמה וכמה פעמים, ושהידבקות במחלת מין אחת אינה מספקת לו הגנה בפני מחלות אחרות. לכן מומלץ לפני שניגשים לקיים יחסי מין עם אדם "חדש", לגשת לבדיקה ולשאוף לכך שגם הוא יבצע בדיקה. עם כל הפגיעה בספונטניות שחלק מהאנשים מחפשים בחיי המין שלהם, הבדיקה הזו יכולה למנוע הרבה מאוד סיבוכים ואי נעימויות.
התסמינים שכן קיימים משתנים כמובן בכל אחת מהמחלות, ועלולות לכלול כאבים באיברי המין ובאזורים סמוכים (דוגמת הבטן התחתונה או האגן), גרד, אדמומיות, הופעת כיבים, צריבה במתן שתן, הפרשות מאיברי המין ואחרות. בהיעדר זיהוי של המחלה וטיפול בה היא עלולה לגרום לסיבוכים שונים, לרבות דלקות ברחם או בשופכה, דלקות אגן, מחלות נוירולוגיות, מחלות לב וכדומה. במקרים הקיצוניים יותר ייתכן מצב בו מחלה תפגע בפוריות של הגבר או האישה הסובלים ממנה, החל מירידה באיכות הזרע של הגבר או זיהום באשכים ועד לקושי מהותי של האישה להיכנס להריון.
בכל מקרה חשוב להיות ערים להופעת תסמינים, בעיקר בכל הנוגע לכאלה הנוגעים לאיברי המין או לאזורים הסמוכים אליהם: הפרשות, צריבה במתן שתן, גרד, פצעים באזור פי הטבעת או איברי המין וכן הלאה. ברור שלא כל מקרה בו מופיעים תסמינים מהסוג הזה מעיד על מחלת מין, אבל אין ספק שמומלץ לבצע בדיקה כדי לראות שהכול כשורה ולקבל תוך כדי הרבה מאוד שקט נפשי. אם מופיע אצלכם חשד למחלת מין, רצוי להמתין לתוצאות הבדיקה ולא לקיים בינתיים יחסי מין.
הפתרון המתבקש: זהירות ואמצעי מניעה
מחלות מין עלולות להיות צרה צרורה, ולכן עיקר המאמצים של כל גבר או אישה צריכים להיות נקיטת כל האמצעים שיצמצמו לכך את הסיכון למינימום האפשרי. כמובן שהכוונה כאן היא לא ל"התנזרות" מקיום יחסי מין, או המלצה לקיים יחסים עם מספר מצומצם ככל האפשר של פרטנרים. כפי שציינו, סקס הוא דרכו של האדם ואחת ההנאות המשמעותיות שהוא יכול לשאוף אליהן. עם הקפדה על דגשי הזהירות אפשר למנוע את המחלות בסבירות גבוהה בהחלט, כשגם הטיפול (כפי שנראה בהמשך) מראה שהשד אינו נורא כל כך.
אז מה עושים כדי למנוע הידבקות במחלות מין? פשוט מאוד: מקיימים יחסי מין בצורה מוגנת, בלי קשר לשאלה האם מעוניינים להיכנס להריון. האמצעי היעיל ביותר בחלק גדול מהמחלות הוא קונדום, שמספק הגנה גבוהה במחלות שעוברות דרך נוזלי הגוף. רצוי מאוד להשתמש בקונדום בכל סוג של אקט מיני, כולל מין אוראלי. כאשר מקיימים מגע אוראלי ללא קונדום, במיוחד עם אדם שלא מכירים מספיק ושלא יודעים מהו הרזומה שלו בחדר המיטות, רצוי לגשת ולהיבדק לאחר מכן. הזהירים ביותר אף יבקשו מהאדם איתו הם מקיימים יחסי מין בפעמים הראשונות אישור על כך שנבדק ויצא שלילי למחלת מין.
הבעיה מתחילה במחלות המבוססות על חיידקים או נגיפים שעוברים בדרכים אחרות, בראשן מגע ישיר בין העור או הפה. מחלות מהסוג הזה, ביניהן וירוס הפפילומה, עגבת או הרפס, נחשבות למורכבות יותר למניעה. עדיין ניתן לצמצם לכך את הסיכויים באמצעות בחירה מושכלת של פרטנר או פרטנרים לאקטים המיניים, וכמובן שמתן תשומת לב לכל בעיה או תסמין המופיעים אצלם ויכולים להיות משויכים למחלות המין למיניהן.
כיצד מטפלים במחלות מין?
לכל מחלת מין יש את דרכי הטיפול האפשריות לה, כך שברור שאי אפשר להתייחס לטיפול כוללני וחד משמעי. החדשות המעודדות בהקשר הזה הן שבדרך כלל, הטיפול לרוב מחלות המין קיים והוא בהחלט יעיל – ייתכן מאוד שלאחר כמה ימים של טיפול, שנעשה על פי הספר, המחלה תיעלם כאילו לא הייתה. הטיפול מבוסס ברוב המקרים על מתן תרופות, בהתאם לסוג הבעיה, אם כי ייתכן מצב בו יהיה צורך במריחת משחות וקרמים על מנת להקל על תסמיני המחלה.
יש כמה דגשים לא נכונים, או אפילו מיתוסים, שחשוב לדעת על מחלות מין. חשוב שכל אדם יקפיד על היגיינה, אם כי חשוב להדגיש שבניגוד למה שרבים חושדבים – רחצה אחרי קיום יחסי מין לא יכולה למנוע הדבקה. כך גם מתן שתן אחרי האקט, שימוש בגלולות למניעת הריון או קולטי זרע. לכן ניתן לקבוע שעיקר המאמצים שלכם צריכים להיות מושמים על נקיטת אמצעי הזהירות וזיהוי מוקדם של מחלות המין, במידת הצורך.
אולי יעניין אותך גם:
