הפלות בישראל, כמו במדינות רבות אחרות בעולם, הן כיום פעולה רפואית חוקית שאיננה צריכה להתבצע במחשכים או על ידי גורמים מפוקפקים.
הפלה שמתבצעת על ידי רופאים מן המניין, לאחר קיומה של וועדה מקצועית הדנה ביחד עם האישה בהשלכות של הפסקת היריון, מעידה על מציאות חופשית יותר, בטוחה יותר ושוויונית יותר מבחינה אישית ומגדרית.יחד עם זאת, יש הסבורים שגם כיום עדיין מהוות ההפלות סוגיה טעונה מאוד מבחינה פוליטית וגם חברתית. יש גם כאלה שמוצאים ראיות לכך שכל נושא ההפלות מצוי למעשה תחת שכבה עבה של השתקה, שמונעת שיח ציבורי אמיתי ועמוק.
חברה שמרנית ופטריארכלית
לאחרונה יצא לאור ספר חשוב מאץ דלילה אמיר ושמו “הפלות כסוגיה מושתקת בישראל”. הספר עוסק בסוגיית ההפלות ומעלה לדיון נושאים שלא מרבים לעסוק בהם בהקשר זה. על פי אמיר, ההיריון הנשי מהווה הרבה יותר מאשר תהליך טבעי של רבייה. הסביבה החברתית והפוליטית מאז ומתמיד נטתה להטיל את מרותה על היבטים של פריון וילודה. מכיוון שהחברה בארץ הייתה ונותרה שמרנית ופטריארכלית מאוד, הרי שהדבר מקבל את ביטויו גם ביחס כלפי הפלות ואף באפשרות קיומו של שיח חופשי בנושא.לא ניתן לנתק את העובדה שלא מרבים לדון בהפלות מלאכותיות בשיח הציבורי ממצבם של הנשים בכלל. גם כיום ניתן למצוא התייחסויות רבות לכך שחוסר שוויון בין המינים הוא מציאות טבעית ולגיטימית. השתקה של היבטים בתחום הפיריון, הילודה, הפלות, מהווה חלק מצורת ביטוי פוליטית, כזאת שמבקשת להדיר נושאים כאובים אחרים הנתפסים כשייכים לנשים (סחר בנשים, אפליה מגדרית, זנות, אונס).
משמרים את הסדר הישן
על פי הסופרת, שבדקה את היחס להפלות גם בראי היסטורי, גם צעדים מתקדמים בנושא הסתירו מאחוריהם עמדות קשות, אפשר לומר אפילו חשוכות. בתקופה שבה החלו מאמצים לבסס חקיקה בתחום ההפלות, בשנות השישים, צצו קולות הרואים במעשה ההפלה עניין ציבורי ולא פרטי. קולות מסוימים קבעו בתוקף שאין להתיר את ההפלות שכן הן מהוות פגיעה במוסר הציבורי ובחוסן הציבורי. העיסוק בזכותה של האישה על גופה נדחק לקרן זווית.בישראל, כך נטען בספר, לא התקיים מעולם מאבק פמיניסטי ממשי, שאורגן ונוהל על ידי נשים ולמען נשים. היו אלה וועדות שונות, פוליטיות במהותן, שנטו לדון בדברים מתוך ראיית עולם מצמצמת מאוד. במהלך השנים היה מקובל בשיח הציבורי להפריד בין משפחות נורמטיביות לבין משפחות שאינן כאלה. גם כיום, מקפידים לקיים לא מעט כלי תקשורת הבחנה בין “משפחות טובות” או “בני טובים” לעומת מי שאינם כאלה. אלו צורות ביטוי ברורות שנועדו לשמר את הסדר הישן, על מקומן של הנשים בתוכו.
כפיה במסווה של חופש
למרות שיש לא מעט נושאים המתוארים בספר באופן שעשוי להיות שנוי במחלוקת, הרי שהוא מעורר נקודות חשובות למחשבה. הרחבת הדיון מעניין ההפלות לנושא של הפריון הנשי מגלה שגם צעדים שנחשבים למשחררים עבור הנשים עשויים בקלות להפוך לאמצעי משטור וכפיה עבור גורמים שונים.קיומם של אמצעי מניעה, קיום של פתרונות להפריה מלאכותית, אותן וועדות להפלות יכולים בהחלט להפוך לאלמנטים במסכת של כפייה כאשר לא קיים דיון ציבורי מעמיק וכאשר לא קיים באמת שיוון בין גברים לנשים. הפריה מלאכותית, למשל, מאפשרת לנשים להרות גם בגילאים מבוגרים. לכאורה, צעד חיובי בשחרור האישה. למעשה, התנהגות בלתי אחראית בתחום זה מסתירה סיכונים גם לאם וגם לילד. רק בחברה שוויונית באמת ורק כשיהיה קיים דיון מקיף ומכבד, ניתן יהיה לראות בכך מכת מוות להשתקה ולכפייה.
